%20(002).jpg)
החוק בישראל מחייב הורה לדאוג לצורכי ילדיו הקטינים . הזכאות היא לקטין (ילד עד גיל 18) וכן לילד שעבר את גיל 18, בתקופת שירות חובה, שירות לאומי או שנת שירות שזכאי למזונות מופחתים.
הדין החל בישראל בעניין מזונות קטין הוא הדין האישי (הדין של העדה הדתית). לדוגמא, במקרה של הורה יהודי, חל עליו הדין העברי. במקרה של הורה שלא חל עליו דין אישי, או שהדין האישי שחל עליו אינו מחייב אותו במזונות לילדיו, יחול החוק האזרחי: בהתאם לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות).
הורים החיים בנפרד, חלה על שני ההורים חובה לשאת במזונות ילדיהם בהתאם להסכם ביניהם, או לפי הכרעת הערכאה המוסמכת הדנה בעניינם.
מזונות הם זכותו של הילד ולא של ההורה. לכן כל הסכמה בין ההורים ואף כל החלטה שיפוטית בעניין המזונות, צריכה להתחשב בטובת הילד ובצרכיו.
אם ההורים אינם מגיעים להסכמה בנוגע לתשלום המזונות של הקטין, והם אינם מספקים לו את צרכי מחייתו, יכול הקטין להגיש כנגדם, או כנגד אחד מהם, תביעה למזונות.
סכום המזונות יכול להיקבע בהסכמה בין ההורים. במקרה שאין הסכמה, ניתן להגיש תביעה למזונות ילדים ובית המשפט יכריע בשאלת סכום המזונות בהתאם לגיל הילד, הכנסות ההורים, זמני השהות שהילד שוהה אצל כל אחד מההורים ונסיבות נוספות כל מקרה לגופו.
במקרה שההורים הגיעו להסכמה בעניין מזונות הילדים במסגרת הסכם או שהמזונות נקבעו מסגרת החלטה שיפוטית תוך התחשבות בטובת הילד ובצרכיו, כל בקשה לאחר מכן לשינוי סכום המזונות (הגדלה או הקטנה של הסכום) תעשה רק אם מדובר בשינוי נסיבות מהותי המצדיק זאת.
